גזר דין בתיק ת"פ 887-12-11

הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון, בכך שב- 24.11.11 פגש ביחיאל אבוטבול, שבאותו מועד הופעל כסוכן משטרתי, במהלך שיחה עמו אמר הנאשם לסוכן:"אם אתה רוצה, אני ארגן אותך" בהמשך החליפו מספרי טלפון ובשעה מאוחרת יותר התקשר הסוכן למספר הטלפון של הנאשם וביקש "להתארגן ב- 500 ש"ח" בתגובה שאל הסוכן איזה והסוכן השיב "חום".  הנאשם ניתק השיחה, לאחר שאמר לסוכן כי יחזור אליו. מיד לאחר מכן התקשר הנאשם לסוכן וקבעו להיפגש ובהמשך התקשר שוב וביקש להקדים הפגישה. הסוכן בירר מולו לאן נגיע וקבעו להיפגש בסופרמרקט ויקטורי בקרית מלאכי. הסוכן הגיע למקום ופגש בנאשם. הנאשם נכנס לרכב של הסוכן, הסוכן מסר לו 500 ש"ח, הנאשם ירד מהרכב וניגש להביא סמים ובהמשך התקשר הנאשם פעמיים לסוכן אמר לו שהוא מיד חוסר ומביא סמים ואכן שב לרכב של הסוכן שבידו 5 אצבעות חשיש במשקל 9.56 גרם נטו. בהמשך החזיק הנאשם סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של0.3 גרם נטו לצריכה עצמית.

הנאשם שולב כבר בהליך הבקשה במסגרת טיפולית ועבר ברת דרך ארוכה. נתקבלו מספר תסקירים.

הוא שולב בקהילה טיפולית רטורנו לאחר שהיה עצור מתאריך 24.11.11 עד 29.4.12 כ- 5 חודשים. הוא השלים את הטיפול ברטורנו ונבנתה עבורו תוכנית טיפולית המשכית, הוא הגיע באופן מסודר. התרשמו שהוא מגלה התבוננות בחלקיו המכשילים ומפיק לקחים והחליטו לשלבו בקבוצה טיפולית במכון.

הוא התקשה להניע עצמו למצוא מקום עבודה מסודר, אך השתתף בקבוצה מכורים נקים בירושלים. באפריל דווח שהוא שבלש ראשוני של השתתפות בקבוצה ועסוק בהסתגלות תוך שבודק את עצמו, את מקומו בקבוצה ועושה מאמץ להיקלט, אך נראה שיש לו מוטיבציה. משכך המליצו על מאסר בעבודות שירות יחד עם צו מבחן, כדי להמשיך לעקוב אחר התקדמותו בטיפול, בהתחשב בעובדה שעברו נקי וכדי לא לקטוע הליך טיפולי חיובי.

התביעה ביקשה שהדיון ידחה  כדי לבחון עד כמה הוא רציני באותו הליך טיפולי, ונתקבל תסקיר נוסף , ממנו עולה  כי שירות המבחן עומדים על המלצתם וכי נכח במפגשים של הקבצה, שיתף פעולה, ממשיך לערוך מאמץ להשתלב. גם בתסקיר במאי צוין שהוא עדיין בתחילת הדרך.

היום טוען הסניגור כי בשל ההליך הטיפולי שעבר ניתן להסתפק בתקופת ה- 5 חודשים שהיה עצור ולהימנע ממאסר, למרות המלצת שירות מבחן, בעוד התובע, לאור המדיניות העונשית הנקוטה עותר למאסר לריצוי בכלא ולא לעבודות שירות.

אף שהכרעת הדין לפני שנכנס לתקפו תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 , בדבר הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, רוח התיקון שורה כדי למנוע הפליה מה עוד שהתיקון משקף אך ורק מדיניות עונשית כפי שנקבעה בפסיקה במהלך השנים.

העיקרון המנחה הינו עקרון ההלימה, כלומר קיום יחס הולם בין חומרת המעשה, נסיבותיו, ומידת האשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל על הנאשם.

המחוקק קבע כי על ביהמ"ש לקבוע מתחם העונש ההולם המעשה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה, במדיניות הענישה הנהוגה, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ואלו שאינן קשורות לביצוע העבירה.

למרות האמור, רשאי ביהמ"ש לחרוג מן העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור, אולם אם מדובר בעבירות בעלות חומרה יתרה, ניתן לעשות כן אך ורק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, שתפורטנה בגזר הדין, ואם יש מקום להחמיר מעבר למתחם הסבירות, יעשה כן על פי חוו"ד מקצועית או אם לנאשם עבר פלילי משמעותי.

נקבע כי שיקול של הרתעת הנאשם או הרבים, לא יצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.

תיקון 113 לחוק לטעמי  הציב אמות מידה, שאמורות לעמוד כנר למול עיני השופט,  בעת גזירת הדין, אשר יש בהן לקבוע סדרי חשיבות ועדיפות, ומשקל ראוי, לצורך גיבוש  מגמה  עונשית ברורה ושקופה באשר למה שחשוב  בעיני המחוקק. מדובר בתיקון חשוב שנועד בין היתר למנוע הפערים הגדולים  שהיו קיימים בעבר בין העונשים שהוטלו על ידי בתיהמ"ש השונים , וחוסר הוודאות והיציבות שנבעו מכך. תיקון  אשר יש בו להעביר מסר עונשי חד, אחיד  וברור מזה שהיה קיים בעבר כשהדגש מושם תחילה על עיקרון ההלימה , עיקרון הדורש מבתיהמ"ש להתייחס תחילה למתחם העונשי ההולם, ורק לאחר מכן ליתר השיקולים, בין אלו התלויים בנסיבות העבירה בין אלו שלא.

אין ספק, כי עבירה של סחר בסם מסוכן הינה עבירה חמורה.

הסניגור מאבחן בין פסק הדין שהומצא על ידי התובע למקרה זה, אך לא מצאתי מדוע. שהרי, בע"פ סמי בדיר, אף שמדובר בקוקאין והירואין, מדובר בהחזקה ולא בסחר ולמרות זאת נדון לשנת מאסר יחד עם מאסרים מותנים, ובית משפט עליון ציין כי אין בעובדה שהחל בתהליך גמילה ואשר עבר ועובר כדי לגרום להקלה בעונשו והוסיף וציין, שעונש מאסר של שנה איננו חמור ויש בו להתחשב וגם בנסיבות אישיות ובתהליך הגמילה שעבר.

ע"פ 8092/04 ישראל חביב נ' מדינת ישראל, מדובר היה במספר עבירות של סחר , ובית משפט מחוזי גזר הדין ל- 40 חודשי מאסר, קנס בסך של 30,000 ש"ח, למרות שהיתה המלצה של שירות המבחן ודווקא שם מצא בית משפט עליון לקבוע שמאמצי שיקום אלו היו מרשימים במיוחד ומטרת השיקום הגשימה את עצמה וכי מדובר במעשה שהוא נדיר וייחודי, לכן סברו שיש מקום ליתן משקל נכבד לשיקולי השיקום בענישה.

מכאן, שגם בית משפט עליון הכיר באפשרות שגם בעבירה של סחר בסם מסוכן, ואפילו מספר אישומים שכאלה, ניתן להעדיף שיקולי שיקום כדי למנוע החזקת הנאשם מאחורי סורג ובריח.

הנאשם טוען כי ברצונו לעבור הכשרה כמדריך כושר, לא ברור מדוע עד כה לא הצליח להשתלב במסגרת ולעבור ההכשרה, הרי אנו עומדים תקופה ארוכה לאחר מכן ובית משפט הקל בתנאים.

אולם, למרות האמור, מצאתי להימנע ממאסר לריצוי בכלא, שכן לא אוכל להתעלם מהדרך הארוכה שעבר ועברו הנקי, והשאלה נותרה האם יש מקום להסתפק ב- 5 חודשי מאסר בלבד, בעוד המתחם העונשי הוא אכן בין 10 - 12 חודשים בגין עסקה אחת של סחר ויותר לכשמדובר בעבירות נלוות ו/או מי שלחובתו הרשעות בעבירות דומות.

מכאן, כי הסתפקות ב- 5 חודשי מאסר בלבד, משמעם, הסתפקות במחצית העונש הראוי על פי המדיניות הנקוטה גם על ידי בית משפט עליון, במרבית המקרים, או שמא יש לקבל את המלצת שירות המבחן ולהוסיף לכך מאסר לריצוי בעבודות שירות.